פרוטוקול בתיק עת"מ 28015-02-13

ב"כ העותרים:

מבחינת הסמכות העניינית לגבי משיבה 2 אנו טוענים שמדובר בהחלטת עירייה למתן הנחה שהיא המשיבה 1. זו לא רק המחלוקת של התפר, אלא גם לגבי גובה הסכומים ששולמו לעירייה. ועל זה חולקת המשיבה 2. לכן אנו סבורים שהסמכות העניינית היא לבית משפט זה. כמו כן מאחר המשיבה 1 , העירייה לא טענה לחוסר סמכות עניינית בתגובתה, אז אני חוזר על מה שאמרתי קודם וקו התפר והמחלוקת לגבי גובה התשלומים שבוצעו בעירייה אשר חולקת עליהם המשיבה 2 . מדובר על גוש 18566חלקה 179 ויש עוד חלקה שמספרה 180., שם יושב הנכס. לשאלת בית המשפט הנכס משמש לבניין מסחרי להשכרה , זה למעשה קניון. לשאלת בית המשפט הסכומים שהעותרים שילמו אני משיב כי אני חוזר על מה שאמרתי בעתירה. 

בשנת 2006 שולם עבור מד המים אצל המשיבה 1 סכום של כ- 51,000 ש"ח. לגבי התשלום הזה אין מחלוקת מצד המשיבים כולם לגבי מד המים.

העותרים שילמו ב- 17.12.12 בהתאם לדרישת המשיבה 1 ולחישוביה כ- 117,000 ש"ח עבור היטל ביוב.

זה שולם למשיבה 1בהתאם לדרישתה ולאחר שפנו העותרים  בדרישה להרכבת מד המים.

ב"כ המשיבה 1:

לשאלת הסמכות - אני ער לפסיקת בית המשפט בקשר לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים בקשר לתאגיד מאחר והוא לא נמצא בתוספת וכדי לקבוע את הסמכות צריך לשמוע את הסעדים המבוקשים בעתירה. קראתי את העתירה והבנתי שכל הסעדים המבוקשים מתייחסים למד המים. לגבי מד המים כתבתנו שהעותרים שילמו אגרת צנרת והמים על פי חוק העזר. אוסיף מעבר למה שכתבתי בתגובה, לתאגיד אין מעמד להיכנס היום לחישובים האלה מאחר והתשלומים האלה שולמו לפני הקמת התאגיד ב - 3 שנים. הפניתי לסעיף 8 לחוזה ההקמה שקובע מפורשות. הסעיף קובע בחוזה כי "חיוב מים וביוב שהושתו על תושבי הרשויות המקומיות לפני תחילת פעילות התאגיד האזורי, יישארו חובות כלפי הרשויות המקומיות, והן תהיינה זכאיות לגבות חובות אלו". אני מציין כי תחילת פעילות התאגיד היא מאוגוסט 2009.  אני מציג לבית המשפט חוזה חתום בין עיריית תמרה ותאגיד האזורי של המים (יחד עם רשויות נוספות). נקבע בסעיף 8 שהחיובים האלו יישארו אצל הרשות ואין לתאגיד זכות להתחשבן עם התושבים היום. אני קורא מתגובת התאגיד בסעיף 19 - הם אומרים שבשלב זה אינם דורשים כל תשלום לגבי היטלי המים.

לעניין היטלי ביוב - הם אומרים שהם הסדירו את תשלום היטל הביוב ומעבר לזה לא נאמר דבר, לא הוזכרה הנחה , לא הוזכר סכום, ולא הוזכר שמגיע להם פטור. היטל הביוב הוא לא חוב עבר. דהיינו חוב שקדם לאוגוסט 2009. מאחר וקיימת מחלוקת לגבי פרשנות של סעיף 9.5.1 לחוזה העברת הנכסים לגבי כספים שנגבו עבור היטלים כתוצאה מרשת שהונחה על ידי העירייה עוד לפני הקמת התאגיד. מקום שכבר יש קו ביוב, בא תושב ומבקש להתחבר , על פי החוזה להעברת נכסים קבוע שהכספים האלו ילכו לרשות המקומית. ויש מחלוקת בנינו  לבין התאגיד איפה צריך התושב לשלם ויש מחלוקת בנושא. אין ויכוח שהכספים האלה הם של הרשות. גם לגבי היטלי ביוב אם קו הביוב הונח פיזית קודם לאוגוסט 2009, הקמת התאגיד. התאגיד אומר שמכוח סעיף 139 נשללה זכות הגביה מהרשות. החצי הראשון של היטל הביוב שולם בעירייה ב - 18 תשלומים שווים של 5000 ש"ח החל מינואר 2013 והפניתי את העותרים לפנים משורת הדין, ובשל המחלוקת של הפרשנות לסעיף 9.5.1 לחוזה העברת הנכסים  לשלם את המחצית השנייה בתאגיד המים, על דעת גזבר העירייה ומנכל התאגיד.

לעניין הסמכות העניינית צריך להסתכל מה יש בעתירה. הם מבקשים רק מד מים ולא חיבור לביוב. מבחינתי בשלב זה זה בסדר. אם התאגיד מסכים והעירייה מסכימה אז למה לא מחברים להם את מד המים. זה מה שחשוב לעותרים.

ב"כ המשיבה 2:

אם ישולמו אותם 113,000 ש"ח ויביאו את אותו מסמך סניטרי והתקנת המז"ח אז אין בעיה להתקין את מד המים. הם שילמו לעירייה מחצית והעירייה אומרת שלפי הסכם או הבנה שהתגבשה היא שלחה את העותר לשלם את היתרה לתאגיד וברגע שהעותר ישלים את תשלום הסכום וישלים את הנספחים החסרים (מספח סניטרי והתקנת מז"ח) לא תהיה בעיה להתקין את מד המים.

אני מוכרח לומר כי בקשר לסמכות העניינית אני מסכים עם חברי, ב"כ עיריית תמרה שמה שקובע זה מה שכתוב בעתירה והם מבקשים צו כנגד התאגיד. הם מבקשים את הצו על בסיס טענה שלפיה התאגיד קיבל החלטה מנהלית שגויה ולכן מדובר בהחלטת התאגיד, משכך הסמכות אינה נתונה לבית משפט זה.

הסמכות היחידה לגבות היטלי מים וביוב ממועד הקמת התאגיד נתונה לתאגיד. חברי דיבר על שני הסכמים , האחד העברת הנכסים מ - 2009 סעיף 9.5 ההסדר בסעיף זה  נוגע להתחשבנות של אותם כספים שהעירייה הייתה יכולה לגבות ולא גבתה אותם, אך אין ספק שמרגע הקמת התאגיד הכסף צריך להיות משולם לתאגיד כעניין פיזי ואז מבצעים את ההתחשבנות עם העירייה. מבחינת האדם הפרטי הוא לא צריך להיות בתווך הזה. האדם הפרטי בא לכתובת היחידה שהיא התאגיד. אין לאף אחד סמכות שהיא על פי דין או הסכם לגבות ולו שקל אחד בגין פיתוח של מים וביוב . היות ויש פה תהליך העברה של משק שלם בין התאגיד והעירייה, מטבע העניין נוצר הצורך לעשות התחשבנות בין העירייה לתאגיד. אבל הכסף בקופת התאגיד. משם אנו מתחילים.

אני חושב שב"כ העירייה לא חולק על עצם האמירה הזאת. אני לא יודע מכוח מה העירייה גבתה 50% , יש חוק עזר. בית המשפט מציג בפניי את החוזה שבו סעיף 8 שהגיש ב"כ המשיבה 1 ואני משיב שאינני מכיר את החוזה הזה. הסכם העברת הנכסים הוא ההסכם הקונקרטי שמסדיר את ההיטלים והחובות.

במסגרת של צו ביניים צריך להבין שהתאגיד מוסמך לגבות ולהתנות את השירותים שהוא נותן בגביית תשלומים בעדם. האבחנה בין מים לביוב, היא אבחנה מלאכותית זה משק אחד.

מבחינת מאזן הנוחות - אנו לא נמצאים במצב שבו אדם זקוק למים לצורכי קיום אלא לצרכים עסקיים. לכן, אני חוזר לטענה בעניין הסמכות.

ב"כ העותרים:

מבחינת העותרים הם שילמו את הכל.  אני טוען שאין זה נכון שהתעריף של היטל ביוב מחייב אותנו לשלם עוד סכום בסדרי הגודל. התעריפים שייקבעו להיטל ביוב זה על ידי הרשות המקומית. אנו מבחינתנו טוענים שתשלום היטל הביוב בוצע במלואו אצל הרשות ביום 16.12.12. אני מראה את הטופס של החישוב על ידי העירייה ובית המשפט מפנה אותי לכאן שבכל מקום כתוב  50% ואני מפנה את בית המשפט להערות בסוף הדף בשפה הערבית שזה בהתאם להחלטת מועצת הרשות לתת הנחה של 50%. ההחלטה הזו היא קודמת ולא מאותו יום שבו נערך המסמך , 16.12.12.

ב"כ המשיבה 1: